בשנה שלפני גילוי הסרטן הייתי סטודנט לפסיכודרמה שנה ג', שקלתי 92 ק"ג, בני היה בן 3 ונפרדתי מאשתי.
עזיבתי את הבית הציפה רגשי אשמה חזקים. חיפשתי משמעות לחיי ופתחתי במרדף מייאש אחרי ריגושים חדשים וזהות אבל לא הצלחתי להתמלא. מועקה לא ברורה וריק גדול לחשו לי שאני לא חי חיים של אמת.
אני זוכר שאמרתי לחבר טוב "מה יהיה איתי? רק סרטן יעצור אותי כדי שמשהו יהיה חייב להשתנות"
(שי משיח – www.spiritual-psychodrama.com)
המפץ הגדול
היו לי כאבים ונפיחות קלה באשך, הלכתי לרופא שנתן לי אנטיביוטיקה. הכאבים והנפיחות חלפו וחשבתי שהבעיה נפתרה. כעבור שלושה חודשים הנפיחות הופיעה שוב.לקחתי אנטיביוטיקה, אך הפעם היא לא הועילה. קבעתי תור לאולטרא סאונד ובפנים הרגשתי שמשהו לא בסדר.
הרופא שבדק אותי אישר את מה שכבר שידעתי.
בקול חנוק סיפרתי לפרודתי שאני חולה סרטן.
נסעתי לים ובכיתי (ואני אף פעם לא בוכה). חוסר אונים, פחד עצום אי וודאות ומיליון מחשבות השתוללו בתוכי.
הזדמנות!
באותו יום השתתפתי בערב פתוח של פסיכודרמה ב'מכון כיוונים' שם התחיל המסע שלי להפוך את הסרטן להזדמנות, הזדמנות לשנות, להשתנות, לראות אחרת ולבחור מחדש במה שטוב ונכון עבורי.
בדיקת ה CT הראתה שאין גרורות. בתום ארבעה ימים של פגישות עם שלושה פרופסורים הבנתי שאני לא מתכוון לתת את מבטחי בידי הרופאים (אף שהם הבטיחו כמעט 100% החלמה!).
החלטתי לקחת אחריות על המחלה ועל מה שגרם לה לבחור בי. ידעתי שאחלים לתמיד רק אם אמצא
בתוכי את הכוחות לרפא את 'המהות' ולא רק לתקן את הסימפטום החיצוני שהופיע כמחלה.
התחלתי 'ללמוד' את הסרטן ואת המשמעויות שלו בשלושת מישורי הקיום: גוף, נפש ורוח.
גוף
פגשתי את ד"ר ערן אשחר, מומחה לשיטת 'היגיינה טבעית' שמטרתה בשלב הראשון לנקות את הגוף מרעלים (ע"י תזונה מתאימה וצומות הכוללים רק שתיית מים) ובהמשך, השמדת התאים הסרטניים ומניעת התפשטותם בגוף.
השיטה עוטפת את כל תחומי החיים מאכילה ושתייה עד חיי הרגש, דרך הרגלי צריכה, פעילות גופנית, עבודה, שעות פנאי, חיי חברה, חיי משפחה ומין, שינה ונשימה.
לפני הפגישה עם ד"ר אשחר אכלתי סטייק חומוס ובוואריה.
אחר-כך יצאתי לדרך של שבעה חודשים בה אכלתי מזון מן האדמה ללא בישול וריסוס. דהיינו ירקות, פירות, נבטים, תמרים, טחינה. וגם צמתי.
הצום היה הדבר הקשה ביותר שחוויתי בתהליך השינוי הגופני.
חיכיתי לצום הראשון. הרגשתי שזאת תעודת הביטוח לכך שהסרטן לא יתפשט. צמתי 16 יום שהיו חוויה מדהימה של שחרור, ייאוש, ריחוף, דיכאון וניצחון.
ההרגשה הפיזית הייתה נהדרת. מחלת האסטמה שליוותה אותי מילדות התפוגגה, תופעות כמו שפעת ונזלת כרונית נעלמו, העור שלי נעשה חלק ובריא יותר, ירדתי 14 ק"ג (ל78 ק"ג) והרגשתי קל ואנרגטי.
השינוי התזונתי הוטמע בי ומלווה אותי מאותו יום לשארית חיי. אני מגדיר את עצמי כטבעוני למרות שאני הרבה יותר קרוב לעקרונות ה'היגיינה הטבעית' מאשר לטבעונות.
נפש
התבוננתי על רצף האירועים בחיי האישיים. שאלתי את עצמי מה באורח החיים הקודם שלי היה בניגוד לאמונות ולדעות שלי ויצר בתוכי קונפליקטים רגשיים שהחלישו את הגוף שלי וזימנו מחלה?
כאשר קשה לנו לבטא רגשות מסוימים, אנו מדחיקים אותם עד שהם עלולים להופיע כסימפטומים או מחלה גופנית. מחקרים מוכיחים קשר ישיר בין מצבים נפשיים למערכת החיסון, רעילות התאים והתפקוד הגופני בכלל.
העבודה שהשקעתי הייתה לאתר את מקורות הרעל, לטפל בהם ולנקות אותם.
עבדתי עם מטפלת אלטרנטיבית שעובדת בשיטתBody alignment technique - שיטה לאיזון אנרגטי רגשי.
הניקוי התבצע ע"י שיחות, עבודה אנרגטית, טקסים שמאנים, ופעולות פיסיות כמו טקס קבורה של רגשות מסוימים שהיוו מוקד עיקרי להחלשה של הגוף ומערכת החיסון.
אחד מהנושאים המשמעותיים שניקיתי היה רגשי אשמה.
הניקוי הנפשי הביא איתו שינוי של תפיסות ואמונות שמאוחר יותר היווה עוגן ראשוני לשינויים נוספים בתחומים רבים ומגוונים בחיים.
רוח
עד אותו יום בו אובחנתי כחולה, רוחניות עבורי פירושה היה הילינג, מדיטציה, התבודדות, שתיקה או בקיצור סרט בדיוני ורחוק שלא קשור לחיי. היום ברור לי שהמהות שלי (ושל כולנו) קשורה לרוח והיא לעולם לא תתמלא מכסף, מזיונים, מחברים, ואפילו לא מאהבה....
התהליך שעברתי הבהיר לי שחוסר השקט, חוסר שביעות הרצון והמשיכה להיות תמיד במקומות אחרים-'שם', קשור למשהו שרק אני יכול למצוא וליצוק לתוכי.
את הבוקר אני פותח בתרגול יוגה של חמישה שלבים שנקרא "חמשת הטיבטים" שמטרתו ליצור 'אתחול מחדש' למערכות הגוף ואחרי כן אני עושה מדיטציה משולבת בדמיון מודרך. מדיטציה פירושה הקשבה לנשימות שלי וכניסה למצב של גלי אלפא (גלי חלום). היו פעמים שדמיינתי איך מערכת החיסון נלחמת ופוגעת בתאים הסרטניים, לפעמים ממש דמיינתי שדה קרב אמיתי עם חיילים לבנים וחיילים שחורים. בהמשך, העמקתי פנימה אל תוך התודעה ואל יכולות הריפוי המדהימות של הגוף והתחלתי לומר כל יום "מנטרות" התומכות בשכנוע התת מודע ביכולתו לשקם את הגוף ולהבריא. במסע שלי נחשפתי למשמעות התדר שיש למחשבה וליכולת שלה לברוא מציאות.
אני מרגיש הרבה יותר מתואם ומסוכרן עם המציאות וזו הקלה גדולה. אני מתייחס למציאות שנקרית בדרכי כאל פוטנציאל ללמידה. צירופי מקרים רבים בחיים מזומנים לנו כדי להבין נושא מסוים, לשנות משהו או לתמוך בפעולה מסוימת. בבדיקת ה CT האחרונה שעשיתי לא הצליחה האחות לפתוח וריד. לדבריה היא תמיד פוגעת אבל הפעם היא פספסה עשר פעמים(!). לפני שהיא הלכה לבקש מאחות אחרת שתחליף אותה שאלתי אם אני מזכיר לה מישהו. התשובה הייתה חיובית, אני מזכיר לה את בעלה שהבריא מסרטן בעזרת פרופסור קוריאני לרפואה סינית. לפתע היא הצליחה לפתוח וריד ואני המשכתי לשלושה חודשים של עבודה אינטנסיבית עם אותו קוריאני.
כחצי שנה אחרי גילוי הסרטן הייתה לי שיחה עם "ארג'ונה" שמגדיר עצמו כישות אור. הוא שאל אותי אם אני מאמין בדרך שבחרתי ובבריאות שלי. עניתי שכן והוא המשיך לשאול "אז למה אתה עושה בדיקות"?! ושלח אותי לקרוא את "שיחות עם אלוהים". הסתובבתי כמה שבועות עם לבטים ופחד עד שמצאתי את השלווה להיות קשוב לגוף וללב שלי ולהשלים עם ההחלטה. מאז ואילך אני מבצע בדיקות במרווחים של לפחות 6,7 חודשים.
על-פי הבדיקות האחרונות שבוצעו שנה וחצי אחרי גילוי המחלה (כפי שסיפרתי – אני ממעט להיבדק), אין התפשטות של המרקם הסרטני והוא עטוף ברקמות בריאות מסביב.
התלבטתי רבות עד כמה לחשוף את הסיפור האישי שלי, מה לחשוף ומה לספר. מתוך כוונה אמיתית ורצון להגשים את ייעודי כמטפל, החלטתי לספר חלק מן הפרטים ובלבד שאשמור על כבודי ועל כבוד היקרים לי. כיום אני מטפל מוסמך בפסיכודרמה המשלב בין עבודת גוף, נפש ורוח כמכלול על-מנת להגיע לאיזון, לשלווה, לבריאות ולהגשמה עצמית. אני רואה בעבודה שלי שליחות למען אנשים שרוצים לקחת אחריות על חייהם וללוות אותם בדרכם
